עסקי עיצוב

המעצב

"מעולם לא חיפשתי משקיע, ותמיד עבדתי לפי מידותיי"

אריק בן שמחון הוא אולי המותג המוכר ביותר של מעצב רהיטים ישראלי מצליח. החנות שלו, שברחוב נחלת בנימין בתל-אביב, משמשת גם כסטודיו (פינת העבודה שלו עצמו "משתרעת" על פני 180 ס"מ במשולש), וכוללת קיר לתליית רישומים, שולחן ארוך וצר ומדפסת ענקית. בחנות 500 מ"ר של תצוגה רבת השראה, רובה על טהרת עיצוביו עם מעט מוצרים משלימים שהוא מלקט בעולם. חלל תצוגה שני פתח במוסקבה בשנת 2008. בשנים האחרונות הציג פעמיים בשבוע העיצוב במילאנו ובשנה שעברה הוצגו מוצריו לראשונה במוזיאון העיצוב בחולון, בתערוכה "הישן החדש". "אהבתי במיוחד את ההצבה של רהיטי העץ שלי לצד כיסא של מארטן באס שנראה כמו כתר פלסטיק בעץ", הוא אומר בשמחה.

ההתחלה

הקריירה העיצובית של בן שמחון החלה במקרה.

"הלכתי להירשם ללימודי עיצוב במכון הטכנולוגי בחולון (HIT)", הוא מספר, מעט משועשע. "כשהגעתי לשם, כולם היו עם תיקי עבודות ואני לא ידעתי מה זה בכלל. כולם נראו לי נורא חכמים וידעו מה זה באוהאוס ואני נסתי על נפשי, ואמרתי אולי נעשה משהו בייסיק, שייכנס לתיק עבודות.

"עשיתי קולבים ומנורות. ומכיוון שהייתי צריך גם לאכול הלכתי לחנויות תאורה שהיו פה באותו זמן (שנות ה-90 המוקדמות, החנויות אולטרה ופלש - ח.פ.ר). הם קנו את מה שהצעתי להם והמשכתי לייצר עבורם. הפנטזיה שלי הייתה לפתוח מקום קטן ולהציג בעצמי את מה שאני מייצר. יום אחד נתקעתי עם האוטו מול עסק להשכרה. זה עלה אלף דולר - וחישבתי שאוכל להרשות לעצמי אם אמכור ארבע מנורות בחודש.

"כל זה היה לפני 18 שנה. השקעתי את כל כספי - 80 אלף שקל - בשיפוץ המקום ובקולקציה של רהיטים. מאז אני עובד עם אותם בעלי מקצוע. נגרים ורפדים. עם השנים התמקצענו, קנינו מכונות והם עובדים כמעט רק איתי".

ביזנס

"אני מעצב שיש לו גם חנות. אף פעם לא הבנתי שזה מודל חריג עד שהופעתי במילאנו וראיתי שאני יוצא דופן. המותג הוא אתה ואתה גם המעצב וגם בעל החנות. בניגוד למעצבים תעשייתיים, אצלי כמעט תמיד אני הוא מזמין העבודה. מעולם לא חיפשתי משקיע ותמיד עבדתי לפי מידותיי.

"אני הלקוח שאומר למעצב 'שמע זה מאוד יקר, תרד מזה'. ואני גם הטמבל שאומר שעל זה צריך להתעקש, גם אם זה לא נכון מסחרית. אני חובש שלושה, ארבעה כובעים: הסוחר, המעצב, הפנטזיונר, ובעל החזון.

"למזלי עוזרת לי מההתחלה אשתי, ועם השנים המעורבות שלה גדלה וכשהבדידות אכלה אותי, היא עזבה את משרתה כעורכת דין והצטרפה לניהול העסק".

איך זיהית את הכיוון העסקי הנכון לך?

"כילד בן 20, זה מתחיל במקרה ואז עם החיים זה מתגלגל. מעולם לא בניתי תוכנית עסקית. אני עושה דברים שאני מאוד אוהב ולמזלי הדברים שאני אוהב מתבדלים מהשוק המוצף - זו הייתה זכות הקיום שלי מלכתחילה והיא התחדדה עם השנים. זה אחרת כי אני אחר. אני לא קם בבוקר ואומר 'בוא נתבדל', אלא יש לי את תעודת הזהות שלי. תבנית נוף מולדתי".

יש לך מתלמדים?

"אני מאוד אוהב לחלוק ואני לא בונקר. אני עובד עם מעצבים נהדרים. צריך למצוא את הנבחרים. כמו בזוגיות".

איך נקבע התמחור?

"התמחור מאוד קשה. אני עדיין עושה טעויות אבל היום אני מנסה להיות יותר ריאלי ולא לעבוד על עצמי. כי כשיש מוצר חדש, אני פשוט מת שהוא יימכר - זו הבעת אמון שכל מעצב כמה לקבל".

מוצרי דגל

"לכל תקופה יש מוצר דגל משלה. אם לדבר בפרספקטיבה רחבה, בעקבות כל שנותיי בענף: הבסט-סלרס הם הרהיטים שיש בהם זהות מובחנת ושוני, אבל שהם בסיסיים. קומוניקטיביים, נוחים. המוצר הנבחר שלי בשמונה השנים האחרונות הוא ספת little daddy. היא יצאה בגל הקודם של אופנת ההייטק, כשכל השוק היה חד ונוקשה, ואם היה לך ישבן רחב לא היה לך איפה להניח אותו. ופתאום היא באה, הכי לא נכונה וידעתי שזה מה שאני רוצה לעצמי ולחברים שלי".

arikbensimhon.com

המעצבים

טחנה לעיצוב

"מוטב להיות מאסטר רק בדבר אחד"

חברי "טחנה לעיצוב" הם יוסי קרני, מעצב, בעל רקע בתקשורת חזותית ופרסום, המתמחה באדריכלות-תוכן וביצירת קונספטים עיצוביים; דניאל רוזנטל, שלמד פילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב, מרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי ב-HIT, ושלומי ליבשיץ, שהתמחה בתכנון אדריכלי, עיצוב והנדסה והיה בעל סטודיו לעיצוב רהיטים במלבורן, אוסטרליה.

ההתחלה

את סטודיו "טחנה לעיצוב" הקימו בשנת 2000, בחלק ממבנה של טחנת קמח פעילה בדרום תל-אביב. ההשראה לשם הסטודיו ולמוצריהם הראשונים הגיעה מהסביבה הקרובה. שקי קמח ממוחזרים הפכו תחת ידיהם לרהיטים ייחודיים. בין השאר, הם הציגו תערוכה בגלריה פריסקופ המתמחה עד היום באיתור כישרונות עיצוב, זכו בפרסים וקיבלו חשיפה מפרגנת במיוחד בשבוע העיצוב של מילאנו ובפסטיבל בינלאומי לעיצוב בדרום קוריאה, שאליה סחפו עימם קבוצת מעצבים ישראלים.

"היינו כוכבי האירוע", נזכרים רוזנטל וקרני בנוסטלגיה, "רדפו אחרינו וביקשו חתימות". אולם אז הגיעה נקודת מפנה: "עד 2005, הפנינו את האנרגיה לשני אפיקים: עיצוב מוצרים שלנו ועיצוב תערוכות. עם הזמן גילינו שעיצוב מוצר, עם כל התהילה שכרוכה בו, ולמרות ההשקעה האדירה מצדנו, לא מייצר הכנסה. וכך הורדנו את היקפו והחלטנו להתרכז בפרויקטים מתוקצבים".

ביזנס

קרני: "כיום 95% מהכנסות הסטודיו מגיעות מעיצוב מוזיאלי - עיצוב תערוכות זמניות ותכנון וביצוע של תצוגות קבע, מרכזי מבקרים ותערוכות נודדות (למשל, תערוכה שעיצבו עבור יד ושם ומוצגת בימים אלה במרכז האו"ם בניו-יורק, ח.פ.ר). האתגר הוא ליצור בעזרת העיצוב חוויה מרגשת, גם כשהתכנים קשים".

כיצד מפלסים דרך בשוק מוצף?

רוזנטל: "אפשר להיות מוכשר בתחומים רבים אבל מוטב להיות מאסטר רק בדבר אחד. כסטודיו, ההתמקדות בתחום מיוחד הוכיחה את עצמה. אנחנו כל אחד מאסטר בתחום שונה ויחד אנחנו מספקים מוצר שלם ללקוחות שלנו, מרמת הקונספט עד לשלב התפעול - turn key projects".

קרני: "זהו תחום מרתק שמאפשר לנו לתכנן מתוך דיאלוג עם האוצרים, ללמוד בכל פעם נושא חדש ולהתעמק בו לתקופה".

רוזנטל: "נושא המדיה נכנס לתמונה ביתר שאת בשנים האחרונות. אנחנו רוצים לגשר על הפערים בין הבמה המופרזת שהטכנולוגיה מקבלת היום לבין תפיסת המוזיאון - לא לוותר על התצוגה החווייתית הפיזית של מוצגים ולשלב טכנולוגיה ומדיה".

מוצרי דגל:

סדרת רהיטי לופט-גשפט - כורסאות וכסאות בשילוב שקים אטומים וממולאים באוויר.

designmill.co.il

עצות למעצבים

המתחילים

המעצבים

מונקי ביזנס

"לוקחים מוצרים יומיומיים ונותנים להם טוויסט"

"מונקי ביזנס" הוא מותג מטרייה לשיווק ולהפצת מוצרי מעצבים ישראליים, שהקים עודד פרידלנד, מעצב מוצר בוגר בצלאל. אליו חבר אחיו עמרי פרידלנד, בוגר כלכלה ומנהל עסקים. כיום מונקי ביזנס מייצר ומשווק מוצרים של כ-20 מעצבים - כולם ישראלים, בחנויות מוזיאונים ובחנויות עיצוב בארץ ובעולם.

ההתחלה:

עודד: "סיימתי לימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל ב-1994. למזלי, במהלך הלימודים כבר התחלתי לייצר מוצרים ולמכור. לקח לי זמן להבין את המצב כבוגר צעיר, כאשר מצד אחד, עברו שנה-שנתיים ולא התקדם כלום ומצד שני היה לי מוצר שכבר התחיל להצליח (מאפרה מצינור מתכת ופקק אמבטיה, ח.פ .ר). לשמחתי, היו מכירות טובות בארץ ובחו"ל, קיבלתי קצת פרסום והחלטתי לנסות לייצר את המוצרים שלי בעצמי. כך, בשלב די מוקדם יצאתי עם המוצר הזה לסבב של תערוכות בחו"ל. המטרה הראשונית הייתה להבין מהי בכלל תערוכה מסחרית בינלאומית. המטרה השנייה הייתה לחפש מפיצים והמטרה הרחוקה יותר הייתה ליצור תשתית למוצרים עתידיים".

ביזנס:

עודד: "יש כאן מצב של ביצה ותרנגולת - מה שעניין אותי בראשונה היה להוציא אל הפועל את הרעיונות שלי, בער בי ליצור. אבל רק כשידעתי מול מי אני עובד יכולתי להתחיל כעסק".

"אין ספק שהיה לי מזל בשוק העולמי. בקלות סגרתי הסכמים עם מפיצים בחמש מדינות באירופה וזה כבר הספיק לי כדי לשבת ולהשקיע בפיתוח המוצר הבא. ברגע שהתקשרתי עם מפיצים, התאמתי את מוצריי לתחום שהם מתמחים בו. צריך לזכור שגם רעיונות מצוינים הם לא בהכרח בני-הגשמה.

"התובנה השנייה שלי צמחה כשביקרתי בחנויות מוזיאונים. הכול שם נורא נחשק ויקר ואני רציתי להיות בחנויות האלה, אבל עם מוצרים זולים ונגישים. לשמחתי, גיליתי שלא צריך לקחת פרמיה כל-כך גבוהה על העיצוב, אם אני גם היצרן וגם המעצב".

גייסת משקיעים?

"לא. במהלך עשר שנים לפחות, כל המימון של ההתפתחות העסקית הגיע משירותי עיצוב תעשייתי שנתתי לחברות כמעצב מוצר. כל מי שפותח עסק צריך לקחת נשימה ארוכה כי בחמש השנים הראשונות לפחות, ההוצאות עולות על ההכנסות".

מוצר דגל:

"המוטו שלנו הוא: Add the extra to the ordinary וזה הד.נ.א של החברה: לוקחים מוצרים יומיומיים ונותנים להם טוויסט. אחד המוצרים הראשונים שעוד מיוצרים כיום הוא הכבשה דוליקה - קופסה לצמר גפן או למקלות אוזניים".

monkeybusiness.co.il

המעצבות

סטודיו ארמדילו

"יש יקרים מאיתנו ויש זולים מאיתנו. מה שנחשב הוא הידע והשירות"

את סטודיו ארמדילו לעיצוב תעשייתי ייסדו הדס קרוק וענת שטיין מיד עם סיום לימודיהן. השתיים מעניקות שירותי עיצוב ללקוחות בחברות תעשייה -מסנו ועד אוסם, מבקבוקי שמפו ועד אריזות מזון שאף זכו בפרסי עיצוב. במקביל הן מייעצות ומסייעות בפיתוח עיצוב ליזמים צעירים ולחברות בהקמה (מוויברטור נשי ועד קו מוצרי יודאיקה בכסף). בעבר התמחו במשחקים דידקטיים ויש להן גם קו אמנותי שלהן, בתחום היודאיקה העכשווית, אשר פריטים ממנו נמצאים במוזיאונים בארץ ובחו"ל.

ההתחלה:

שטיין: "סיימנו ללמוד ב-1996 ב-HIT. בשנה האחרונה ללימודים עשינו פרויקט ביחד והמשכנו לעבוד יחד באופן טבעי. בתחילה התמקדנו בתערוכות חווייתיות לילדים ובפיתוח משחקים דידקטיים - עבדנו מול לקוחות מתחום המוזיאונים, החברה למתנ"סים ועמותות חינוכיות. זה היה מאוד מאתגר וראינו בזה יעד חשוב, אפילו אידאליסטי, אבל עם הזמן פנינו לכיוון מעשי יותר.

"בשנים הראשונות עבדנו גם כשכירות, כל אחת בחצי משרה, כדי להחזיק מעמד כלכלית. משנת 2000 אנחנו עובדות כסטודיו עצמאי באופן מלא, ובמקביל גם שומרות על עדכון מקצועי באמצעות הוראה באקדמיה (בהיקף של כ-10% מהעבודה)".

ביזנס:

שטיין: "בנינו עסק שמושתת על שתי רגליים: האחת בתחום אריזות ופלסטיקה לתעשייה, והשנייה - פיתוח מוצרים לחברות יזמיות קטנות. אנחנו מכנות זאת 'סטארט-אפים של מוצרים'. העובדה שאנחנו סטודיו קטן עם הרבה ניסיון הופכת ליתרון בליווי של חברות צעירות. גם בגלל שאנחנו קצת כאלה נסייניות וסקרניות - חלק מהיוזמות העצמיות שלנו אינן מגיעות למימוש עסקי, אבל יש בנו תשוקה ליצור, שמשותפת גם להרבה יזמים".

מתי זיהיתן את הכיוון העסקי הנכון לכן?

שטיין: "אני אישית תמיד ידעתי שאני רוצה להיות עצמאית. האמנתי שזו הדרך הנכונה להגיע לעצמאות כלכלית, אולי בגלל המודל שראיתי בבית. אני חושבת שזו אחת הדרכים שפתוחות בפני נשים לא ליפול בסטטיסטיקה של פערי השכר - גם זה נושא שחשוב לנו".

אתן נתקלות בקושי בגלל שאתן סטודיו נשי?

"כשאנחנו מתמודדות במכרז לפרויקט עיצוב, אנחנו באות עם המומחיות שלנו. יש יקרים מאיתנו ויש זולים מאיתנו, אבל הידע והשירות המקצועי שלנו הוא מה שנחשב, וקרה שזכינו, גם אם לא היינו ההצעה הזולה ביותר. במסגרת ההתמחות בעסקי יזמות קטנים יש לנו לא מעט לקוחות שהן יזמיות נשים".

המוצרים היותר אמנותיים של הסטודיו תורמים לפרנסה?

"יש הבחנה חד-משמעית בין העיצוב התעשייתי ללקוחות, שממנו אנחנו מתפרנסות, לבין הפרויקטים העצמאיים שלנו, שם אנחנו מאפשרות לעצמנו יותר חופש עיצובי - בלי חישובי עלויות, מלאי וייצור, אלא יותר חשובה הבמה שאליה מיועדים הפריטים. הצגנו במוזיאון היהודי בניו-יורק, בסן-פרנסיסקו, בבית התפוצות ובגלריות".

חיפשתן משקיעים מבחוץ?

"הייתה תקופה שבה בדקנו אפשרות לחפש משקיע לייצור קו מוצרי יודאיקה בכסף. הרעיון נפל די מהר והבנו שאת היצירות האישיות שלנו נייצר לבד. אבל בעקבות החיפוש, נוצרו קשרים עסקיים עם לקוחות חדשים ונפתח בפנינו תחום מומחיות חדש".

מוצר דגל:

סדרת "כלים שלובים", חנוכייה ופמוטים מזכוכית בניפוח.

studioarmadillo.com